לב מעל המכשול
Ernest Airlines נולדה מתוך חזון נועז: לחבר את אוקראינה ואיטליה באוויר, ולגשר בין שתי תרבויות שחלקו הרבה יותר ממה שרוב האנשים שיערו. שם החברה לא היה מקרי — הוא נשא את משקלה של כוונה כנה, של בניית משהו אמיתי בתעשייה הידועה לשמצה ברסיסת חולמים.
הגיבוי הגיע ממקומות בלתי צפויים — אחד ממייסדי Minecraft, הנהלה לשעבר של Armani, וצוות שהאמין בבלתי אפשרי. המטוסים נקראו על שם ילדי המייסדים, מחווה שחשפה עד כמה מיזם זה היה אישי באמת.
כשהכול קורס
ואז הגיעה שנת 2020. המגפה לא קרקעה רק טיסות — היא קרקעה חלומות, תוכניות עסקיות ועתידים שלמים. Ernest Airlines, כמו מאות חברות תעופה ברחבי העולם, לא הצליחה לשרוד את מה שאיש לא חזה. הקריסה הייתה מוחלטת.
כשחברת התעופה מתה, חשבתי שהכול נגמר. נדרשו חודשים כדי להבין שזה לא היה סוף. זו הייתה טרנספורמציה כפויה — דרכו של היקום לומר: מה שעליך לבנות הלאה גדול יותר ממה שאך זה איבדת.
ההסתגרות באיים הקנריים שבאה בעקבות זאת לא הייתה בריחה — היא הייתה דגירה. במרחב ההוא, בין מה שאבד למה שעתיד לבוא, נזרעו זרעיו של Faktorist. הרעיון שהמסחר עצמו יכול להיות הגשר, שהטכנולוגיה יכולה לחבר יצרנים וקונים מעבר לגבולות בלי צורך בכנפי מתכת.
כישלון כ יסוד
הלקח של Ernest Airlines הוא עמוד התווך השני של War-Life-Balance משום שהוא לוכד אמת אוניברסלית: הבונים הנועזים ביותר יתמודדו בהכרח עם הנפילות הקשות ביותר. מה שמבדיל בין אלה הנעלמים לבין אלה המשתנים הוא החלטה אחת — להתייחס לכישלון לא כפסק דין, אלא כחומר גלם ליצירה הבאה.
כל מיומנות שנלמדה בבניית חברת תעופה — משא ומתן, לוגיסטיקה, פעילות חוצת גבולות, בניית צוות תחת לחץ — הפכה לארגז הכלים לבניית Faktorist. דבר לא ירד לטמיון. הכישלון היה החינוך.